אירוע הענקת הפרס התקיים באודיטוריום צימבליסטה, באוניברסיטת תל האביב, בנוכחות מרשימה של שגרירים וחברי הסגל הדיפלומטי של אוסטרליה, בלגיה, ספרד, פורטוגל, ברזיל, ארגנטינה, דנמרק, קנדה, האיחוד האירופי, צרפת, יוון ורוסיה, לצד קבוצה לא מבוטלת של אנשי אקדמיה מהאוניברסיטה העברית ומאוניברסיטת תל האביב. הדוברים המרכזיים בטקס היו שגריר שוודיה בישראל, הגברת אלינור המרשלד וד"ר יואב טטנבאום, סגן הנשיא של IRWF (הקרן להנצחת שמו של ראול ולנברג). השניים ברכו את החתנים ואת הקהל והדגישו את סמליות האירוע, כאשר בימים אלו מציין העולם את יום הולדתו ה -100 של ראול ולנברג ואף ציינו עד כמה רלוונטית מורשתו של ולנברג גם בימנו. מר דני ריינר, מנכ"ל הסניף הירושלמי של IRWF אשר הנחה את הטקס והציג את הקריטריונים על פיהם בחרה הועדה את הזוכים בפרס.
העיר אילת קיבלה את הפרס הנכסף לאור פועלו של מרכז "יד במדבר" להנצחת זיכרון השואה והגבורה בניהולו של ג'קי פרי גל אשר במרכזו עומד בגאון פסלו המרשים של "ראול ולנברג". אילת נכנסה לרשימת המועמדים לפרס לאור מכתב אשר שיגר ג'קי פרי גל לפני כ- 10 שנים לקרן ולנברג בניו יורק.
במכתב תאר פרי גל את פועלו של מרכז "יד במדבר" לקידום מורשת ראול ולנברג ותרומתו לעם היהודי בשואה ואף הזכיר כי פסלו של ראול ולנברג מוצב במרכז. כעבור 10 שנים ובאופן מקרי לחלוטין נחשפו חברי ועדת השיפוט של הפרס הנכסף לתמונה שפורסמה באחד מכתבי העת בנושא השואה ובו תמונה של הפסל האמור במרכז "יד במדבר" באילת. הועדה שלחה מכתב בו היא מזמינה את ראש עיריית אילת – מאיר יצחק הלוי ואת מנהל המרכז, ג'קי פרי גל, לקבל את פרס ראול ולנברג.
הפרס האמור ניתן בעבור הנצחת שמו ושימור מורשתו של חסיד אומות העולם, ראול ולנברג. מדובר בפרס יוקרתי אשר הוענק לעיר אילת לצד פרופ 'חיים אבניים, פרופ' דינה פורה, מר מקס גרונברג כהוקרה על שימור מורשתו והנצחתו של ולנברג. יצוין כי העיר אילת נבחרה מבין ערים רבות ואחרות אשר מקיימות ומפארות את שמו של ולנברג הן בעשייה חינוכית והן ברחובות אשר קרואים על שמו.
כל אחד מחתני הפרס קיבל מדליה יוקרתית עם דמותו של ולנברג. ראש עיריית אילת – מאיר יצחק הלוי העניק לקהל נאום בו הוא מספר על העשייה והפעילות הענפה אשר נעשית במרכז "יד במדבר" באילת להנצחת השואה לצד שימור מורשתו של ראול ולנברג. ג'קי פרי גל, מנהל מרכז "יד במדבר" וקונסול שוודיה לשעבר אשר היה מבין המייסדים של מרכז "יד במדבר" התרגש מאוד מהפרס החשוב וסיפר "קיבלתי בחיי כבר מעל 8 עיטורים ופרסים, אך זהו ללא ספק הפרס החשוב והגדול ביותר שקיבלתי בחיי".
אודות ראול ולנברג ומורשתו:
ראול ולנברג נולד ב-1912 בשבדיה. הוא למד אדריכלות בארצות-הברית אך עסק בבנקאות ובסחר בין-לאומי.
ביולי 1944, לאחר שכ-437,000 יהודים מרחבי הונגריה נשלחו להשמדה באושוויץ, נשלח ולנברג מטעם משרד החוץ השוודי לבודפשט כדי לעזור בהצלת יותר מ-200,000 היהודים שנשארו בבירת הונגריה. בודפסט היתה הקהילה האחרונה שנותרה באירופה.
פעולת צירות שבדיה בבודפשט למען היהודים הנרדפים החלה זמן קצר לאחר כיבוש הונגריה בידי הגרמנים, ב-19 במרס 1944, כאשר אירגנו אדולף איכמן והקומנדו המיוחד שבפיקודו עם השלטונות ההונגריים את שילוח היהודים להשמדה. הציר השוודי, איוור דניאלסון, יזם הוצאת דרכונים שוודיים זמניים ליהודים הונגרים שלהם קשרי משפחה או קשרי מסחר עם נתינים שוודים. כבר לפני בואו של ולנברג הגיע מספרם של 'דרכוני חסות' הללו לכמה מאות. בהגיעו של ולנברג לבודפשט ב-9 ביולי 1944 הופסק השילוח על-פי החלטת ממשלת הונגריה בעקבות לחץ בין-לאומי עליה, ובכלל זה התערבות מלך שבדיה, גוסטב V. ואולם, פעולות ההגנה של צירות שבדיה נמשכו, יחד עם הנציגויות הדיפלומטיות האחרות. הנספח החדש, ולנברג, הועמד בראש מחלקה שהוקמה למטרה זו. לפי דרישותיו עוד טרם צאתו לבודפשט, הוענקו לו סמכויות מיוחדות שכללו סידורים להעברת כספים באמצעות ה'וועד לענייני פליטים' האמריקני. ה'וועד' קיבל את הכספים הללו מן הארגונים היהודיים בארצות-הברית.
הפסקת השילוחים היתה רגיעה זמנית בלבד. ב-15 באוקטובר 1944 היתה הפיכה בהונגריה, ועל השלטון השתלט הארגון הפשיסטי האנטישמי 'צלב החץ' בראשותו של פרנץ סלשי. מאותו רגע נשקפה סכנת כלייה ליהודי בודפשט הן ממעשי הרצח של אנשי 'צלב החץ' והן מפעולת השילוח של אייכמן.
בשלושת החודשים הבאים הוציא ולנברג אלפי 'דרכוני חסות'. התברר שלרוב כיבדו השלטונות ההונגריים והגרמנים את חתימות צירות שבדיה, וכך ניתן היה להגן ב'תעודות החסות' על יהודים רבים. אך ולנברג לא הסתפק רק במתן אישורים במשרדו. כאשר אירגן אייכמן את צעדות המות של אלפי יהודים הונגרים לגבול אוסטריה, רדף ולנברג במכונית אחרי השיירות והצליח להוציא מאות בעלי דרכונים ואחרים ולהחזירם לעיר. הופעתו הבטוחה והנמרצת אפשרה לו להוציא אנשים אפילו בתחנת הרכבת שממנה עמדו להישלח לאושוויץ, וכן מפלוגות שרות העבודה שלהן גוייסו.
אולם ליהודי בודפסט ארבה סכנה גם מצד אנשי 'צלב החץ'. לפיכך הקים ולנברג מעונות מיוחדים ובהם רוכזו 15,000 נפש. בפעולה זאת שיתפו עמו פעולה דיפלומטים גם מנציגויות אחרות. ב-31 בתים שהיו הנתונים לחסות שבדיה הוקם 'הגטו הבין-לאומי', בנפרד מן הגטו המרכזי של בודפשט. ניהול הבתים הללו היה כרוך בבעיות ארגון רבות ומסובכות, כי היה צריך לדאוג למזון ולסידורי תברואה ובריאות. לכול אלו נדרש כסף רב ומספר היהודים שטיפלו בארגון ובאחזקה הגיע ל-600.
שני הגטאות נמצאו בחלק העיר פשט שהיה הראשון שכבשו הסובייטים. הסובייטים התייחסו לנציגות שבדיה בחשדנות רבה והאשימו את עובדיה בפעולות ריגול לטובת הגרמנים. גם מספרן הרב של תעודות שוודיות שבידי היהודים לא נראה להם. ולנברג חשב כנראה שחסינותו הדיפלומטית תגן עליו, מה עוד שצירות שבדיה היא שייצגה את ברית-המועצות כלפי הגרמנים. לכן הסכים לצאת אל מפקדת הסובייטים. ב-17 בינואר 1945 חזר ולנברג לבודפשט בליווי חיילים סובייטים, והעיר שאיננו יודע אם הוא אורח הסובייטים או אסירם. מאז נעלמו עקבותיו ועקבות נהגו וילמוש לאנגפלדר. גם שאר אנשי הצירות הוחזקו בידי הסובייטים אך הם חזרו אחרי כמה חודשים דרך בוקרשט ומוסקווה לשטוקהולם. גורלו של ולנברג נתון בערפל עד עצם היום הזה. היו דווחים שנראה בכלא הרוסי, ורק אחרי שנים רבות הודו הרוסים שהאיש מת בכלא. למרות ועדת בדיקה משותפת רוסית-שבדית, עדיין רב הסתום על הנגלה.
ב-1966 הוכר ראול וולנברג בידי יד ושם כחסיד אומות העולם.
(הודעת דוברת עיריית אילת - מספר 205/2012)