הטקס נפתח בתהלוכה מרשימה של מאות בני נוער החברים ומתנדבים בארגוני נוער שונים, ביניהם: מועצת נוער עירונית, מרכז נוער בראשית: "נוער אילת אומר לא לסמים ולאלכוהול", נוער תנופה, נוער משאלה, מרכז נוער קולייר, היחידה לקידום נוער, תכנית נט"ע, מרכז הנוער והמוסיקה ווליום, מד"צים שחמון, תנועת הנוער בני עקיבא, תנועת הנוער מחנות עולים, מד"צים יעלים, תנועת הנוער צופים, תכנית יוניסטרים, נוער "פותחים עתיד", נוער מד"א, שומרי המפרץ, צופי אש ונוער משמר אזרחי.
במהלך הטקס הופיעו הזמרת ריטה, להקת טררם בליווי רקדניות מבית הספר למחול של מתנ"ס קולייר, אשר הציגו גם קטע ריקוד משותף עם רקדנים ממרכז סוזן דלל, אומנים אילתיים, ביניהם: אמיר וענבל חיים, אמיר, לינוי, אגם ורייצ'ל מלהקת המשפחה וחן גוואטה. עוד במהלך הטקס הוקרן סרט המציג את נשות אילת מזוויות שונות. בסרט כיכבו: עו"ד סימה נמיר – יו"ר נעמ"ת, חן סלטי – מנכ"לית תאגיד "עין נטפים", איריס כהן – מנכ"לית רשת המתנ"סים, ד"ר חנה רוזנפלד – חוקרת במכון לחקר ימים ואגמים, אביה מגן אלמוזנינו – מנכ"לית מלון הרודס, שלי שיר – מנהלת בית הספר למחול במתנ"ס קולייר, נעמי כהן – גולשת מצטיינת ותמר קיסוס – מוותיקי העיר אילת. כל אחת מהן מהווה מודל לחיקוי והשראה.
את הטקס הנחתה: נעמי קרן. הטקס הופק על ידי מחלקת האירועים בעירייה ומרכז ההסברה הממשלתי. במאית: עמית שי.
את הדגל הניפו: עו"ד סימה נמיר – יו"ר נעמ"ת אילת, יו"ר הכנסת, שר התחבורה, ראש העירייה – מאיר יצחק הלוי.
כמידי שנה, גם השנה ביצעו תלמידי בית הספר התיכון ע"ש גולדווטר את המסע לשחזור מבצע עובדה, בהובלתו של המורה דורון כהן.
במסע שיצא ערב לפני מבאר אורה השתתפו כ - 90 תלמידים רכובים על 15 ג'יפים, הם נסעו בדרכים העקלקלות המובילות לאילת, אותן דרכים בהן נסעו הג'יפים של חיילי חטיבת הנגב במלחמת העצמאות, מסע מרגש שהגיע לנקודת הסיום שלו, במהלך הטקס. עם כניסתם הגישו בני הנוער לראש העירייה את אגרת הנוער, עליה כתוב: "אנו תלמידי תיכון גולדווטר, סיימנו כעת את מסע שיחזור מבצע עובדה. אנו מכבדים את מורשת העבר ושואפים לעתיד מבטיח לנוער. עתיד העיר אילת העיר הדרומית ביותר במדינת ישראל. הנוער האילתי מתחנך על תרומה לקהילה, על אזרחות טובה ועל אנושיות. הנוער האילתי חי בשמורת טבע ומודע לשמירה על מפרץ אילת והסביבה. נוער שמציב מטרות ועומד בהן בהצלחה. אנו מייחלים לעיר ללא אלימות. עיר מלאה פעילויות. עיר שמזמנת אפשרויות. עיר עם איכות חיים. שתושביה מרגישים גאים ושייכים. זה החלום שלנו". על החתום: נוער אילת 2012.
במעמד הטקס, העניק ראש העירייה ליו"ר הכנסת, תעודת הוקרה עליה כתוב: "בשמי ובשם תושבי אילת, נתונה לך התודה וההערכה על תמיכתך בעיר אילת, על פועלך להשבת הטבת המס לרווחת תושביה, ולמען פיתוחה וקידומה של העיר אילת, שערה הדרומי של מדינת ישראל".
לשר התחבורה, העניק ראש העירייה את מפתח העיר עליו כתוב: "הממשלה מתכננת עכשיו כביש אסטרטגי גדול מעזה, דרך באר שבע עד אילת. כביש שני, ואולי גם מסילת ברזל, ייבנו מאילת דרך ערבה עד ים המלח". (דוד בן גוריון, יוני, 1935). בשמי ובשם תושבי אילת, מוענק לך מפתח העיר אילת, על היותך מגשים חזונו של דוד בן גוריון, בשיפור דרכי התחבורה לעיר אילת, שערה הדרומי של מדינת ישראל ועל פועלך לקידומה ופיתוחה.
להלן הנאומים מהטקס:
ראש העירייה, מאיר יצחק הלוי:
ביום חגיגי זה רואים אתם מייסדיה וותיקיה ובוניה של העיר אילת כיצד פרי יצירתכם מתפתח וצומח. אתם המייסדים והבונים - שבידכם המצולקות בתנאים של חום ושרב בניתם לנו בית ועיר ראויים להערכה, להצדעה, לתודה ולחיבוק גדול. התבוננו לידכם מימינכם משמאלכם ומאחוריכם וראו את בני הנוער הנפלאים שלנו, הנכדים שלכם, בני נוער העוסקים במלאכת החינוך, בני נוער העוסקים בהתנדבות, בני נוער המתגייסים לצה"ל ליחידות נבחרות, בני נוער איכותיים ומוצלחים.
הצלחה זו של בני הנוער היא היא שעמדה לנגד עינכם לפני ארבעה חמישה ושישה עשורים כאשר הייתם עסוקים בבניית עיר קסומה זו. תודה לכם מייסדים, תודה לכם בני נוער מדהימים.
השנה בחרנו לסמן את השנה והשנים הבאות עלינו לטובה בסימן האישה. חשבנו שיהיה נכון להביא לידי ביטוי את עשייתה של האישה האילתית בבניית העיר ובפיתוחה. ככל והעמקנו (והמשימה לא הייתה קשה), מצאנו וראינו את עוצמת העשייה. בכל צומת משמעותי של עשייה נמצאה אישה איכותית ובונה. בכל מקום של עשייה מצאנו נשים איכותיות, מקצועיות, ערכיות המובילות חזון ופורצות דרך. בצמתים של חינוך ושל תרבות, בצמתים של מלונאות ותיירות, בצמתים של מחקר מדע ואקדמיה, בצמתים של התנדבות ומנהיגות קהילתית והשמחה שלנו גדולה והגאווה בכן נשות אילת רבה. זו ההזדמנות, להודות ליועצת למעמד האישה- הגב' מרלן רוזנפלד על עשייתה הברוכה.
אדוני יו"ר הכנסת, אדוני שר התחבורה, בשנה שעברה ומעל במה זו הודיע ראש ממשלת ישראל, מר בנימין נתניהו על הקמת צוות שרים בראשותו לנושאי אילת, עוד אמר שנושא "השער הדרומי" יקבל עדיפות, ואכן בשנה האחרונה, אנו נרגשים ומתפעמים ורואים כיצד חלום "השער הדרומי" קורם עור וגידים ומתבצע הלכה למעשה שלב אחר שלב.
בתזכירו של בן גוריון לשופט ברנדיס מיום 4.6.1935 נכתב: "במרחב זה של הנגב, שבעתיד הקרוב דינו להיות עיקר מטרתנו בעבודת ההתיישבות, יש מקום אחד התובע את תשומת לבנו ויש לו חשיבות מדינית, כלכלית ואסטרטגית ממדרגה ראשונה- זהו מפרץ אילת והאדמה שמאחורי עמק הערבה. עוד מוסיף בן גוריון- חשיבות כלכלית ומדינית גדולה שבגדולות היא לייסד יישוב יהודי כאן תיכף ומיד, כדי ליצור עובדה קיימת. הממשלה מתכננת עכשיו כביש אסטרטגי גדול מעזה דרך באר שבע עד אילת כביש שני ואולי גם מסילת ברזל יבנו מאילת דרך הערבה עד ים המלח (וע"פ ישראל כץ עד ת"א). ובעתיד הקרוב תמלא אילת תפקיד מדיני וכלכלי גדול מזה שבתקופת התנ"ך".
אדוני שר התחבורה, אומר כאן מעל במה זו, דוד בן גוריון חלם וחזה ואתה ישראל כץ, שר התחבורה, מבצע הלכה למעשה ומגשים את חלומות בן גוריון. והעובדות הן: כביש הערבה נסלל והעבודה בעיצומה. הכביש עד למעבר הגבול בטאבה אושר לתכנון וביצוע. העבודה על שדה התעופה החלה. ההחלטות על הרכבת התקבלו חרף התנגדויות כאלה ואחרות, (שלהערכתי הן לא נכונות ואף קטנוניות לעומת גודל החשיבות של הפרחת השממה). פרויקט התעלה והעתקת והרחבת הנמל בבדיקה מתקדמת. וכל האמור אדוני, בדחיפתך הלא מתפשרת, באמונתך בצדקת הדרך, ובהבנתך את חשיבותה האסטרטגית של העיר אילת ושל האזור. על כך אתה ראוי לתודה, ברכה והערכה מצד תושבי העיר אילת ומצד תושבי מדינת ישראל.
אדוני יו"ר כנסת ישראל, הרשה לי לנצל הזדמנות חגיגית זו ולהודות לך פעם נוספת על פעולתך הלא מתפשרת ועל עזרתך שהובילה להשבת הטבת המס לתושבי אילת, אמרת בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים שתושבי אילת ראויים להטבה זו ואכן ממרום מושבך ניצחת על תזמורת הכנסת בהרמוניה נפלאה שהובילה ל- 92!!! חברי כנסת תומכים בהשבת הטבת המס, תודה לך, תודה לכם.
אדוני יו"ר הכנסת, אדוני שר התחבורה, לאחרונה התבשרה העיר אילת על כך שזכתה בפרס החינוך הארצי, אנו גאים מאוד בפרס זה ובמחנכי העיר ורוצים לומר לכם ובאמצעותכם לממשלת וכנסת ישראל, שכאן באזור קסום זה צומחת קריית הפלאים למחר ולמדינת ישראל.
יו"ר הכנסת, חה"כ ראובן (רובי) ריבלין:
נולדתי בירושלים, גדלתי בה ועשיתי בה את מרבית שנותיי. אני אוהב את ירושלים, אך גם את אילת. הגעתי לאילת, כקצין המודיעין של העיר והסביבה, בשלהי שנות החמישים, כארבע שנים אחרי הפיגוע הנורא במעלה עקרבים, סמוך לתקופה שבה נפתח הכביש בין אילת לבאר שבע, ומעט לפני שאילת הוכרזה לעיר. אוטובוסים נסעו אז לתל אביב, בדרך חתחתים איומה. מלונות לא היו,
(פרט למלון שׁלמה) וּפרט לאולם "פיליפ מוריס". אלא בעיקר אוהלים על חוף הים. סימן ההיכר של העיר לא היה דגל הדיו המפורסם אלא תחנת הדלק פז בכניסה לעיר, תחנת הדלק היחידה וכן תנובה של איזי על גבעת שדה התעופה. סוגיות ביטחוניות וכלכליות, העיבו אז על איזור אילת והערבה, בדמותם של מסתננים, שלא חיפשו עבודה. קשיים בדיור ובפרנסה, העדר תחבורה ומעל הכל בדידות וניתוק מעורקי החיים המרכזיים של ישראל. המאמץ לבנות את אילת, מאז ועד היום, היה קשה אבל משתלם.
אינני מבין היום מה חשבנו אז, כאשר היו בנו כאלו שפקפקו ודנו בשאלה, האם מדינת ישראל זקוקה לאילת? האם אילת שווה את המאמץ הלאומי המושקע בה? היום כאשר אילת היא עיר ואם בישראל, עורק חיוני ומרכזי מאין כמוהו לקשרינו המתפתחים עם המזרח הרחוק, אפריקה, ואפילו אוסטרליה, לא ברור איך העלנו בדעתנו, שהמאמץ לפתוח נתיב לים האדום, יכביד מדי על המדינה הקטנה.
היום במבט לאחור, אנחנו מוכרחים להודות שדוד בן גוריון, אוהב הנגב הגדול, היה בעל חזון מרחיק לכת, כאשר נאבק למען שחרורה של אילת. מפרץ אילת הוגש כמתנה לממשלת ישראל, ולעומד בראשה.
כיום, אף אחד איננו צריך להצדיק את קיומה של אילת, ואת היותה מתנה למדינת ישראל. אבל, מכובדיי, עלינו מוטלת חובת ההוכחה. גם היום אילת מתמודדת עם קשיים לא מבוטלים: ביטחוניים, כלכליים, חברתיים ואחרים. ארגוני הטרור לא מוותרים. רק לפני מספר חודשים, באמצע חופשת הקיץ, פיגוע טרור אכזרי, בכביש באר שבע אילת, הותיר אותנו המומים וכואבים.
גם הקשיים היומיומיים של תושבי אילת: ההתמודדות עם הגלים של מבקשי העבודה, ראויים להיזכר ביום הזה. אילו היה מדובר בפליטים הנסים על נפשם, היינו מחויבים, מוסרית, לפתוח את שערי מדינת ישראל, ולדאוג לצרכיהם הבסיסיים.
(כפי שעשה מנחם בגין המנוח עם פליטי ויאטנם, שחלקם קשרו את גורלם בגורלנו.) אבל המסתננים הבאים היום לאילת, אינם רק פליטים במובן הפשוט של המילה. חלק ניכר מהם אינו נס על נפשו, אלא מעוניין לשפר את מצבו הכלכלי. על ממשלת ישראל לקבל הכרעה ולקבוע מדיניות בעניין זה. אסור להתייחס לאילת כאילו היא החצר האחורית של מדינת ישראל. לא ניתן להסיר את העין ולהתעלם מבעיותיה. לא ניתן להתכחש לצרכיה. אי אפשר להשאיר לאילתים לטפל באילת, ולבוא לבקר בה מדי פעם, לנפוש ולבלות תוך התעלמות מצרכיה היומיומיים.
אי אפשר לחגוג את יום אילת בלי להתחייב לה בלבנו ובמעשינו. אילת היא בלבנו ואנו נכונים להיאבק, על מיצובה במרכז ההוויה הישראלית. לא כסרח עודף, אלא כערך מוסף. לאחרונה, העבירה הכנסת את החוק המקנה פטור ממע"מ במטרה לסייע לאילת. אך בכך לא תם תפקידנו. עלינו לתרגם את החיבה הספונטאנית לאילת, לתשתיות מתקדמות, לעורקי תחבורה חדשים, למקורות תעסוקה, לחיי תרבות וחינוך; כי אילת, איננה רק פנינה תיירותית; היא גם נכס אסטרטגי למדינת ישראל, ועלינו להיות מחויבים לטיפוחה ושגשוגה.
שר התחבורה, התשתיות הלאומיות והבטיחות בדרכים, ישראל כץ:
בט' באדר תש"ט, בדיוק לפני 63 שנים, כבשו אחד עשר חיילים מחטיבת הנגב וחטיבת גולני את משטרת אוּם רשרש, והניפו את דגל הדיו המפורסם. בכך הושלם מבצע "עובדה", שסיים את מלחמת העצמאות וקבע את גבולה הדרומי של מדינת ישראל. במקום הוקם יישוב קטן בשם אילת, שהיה כל כך מרוחק ומנותק ממרכז הארץ, עד שזכה לכינוי "הדרום הפרוע". במשך שנים רבות, המכשול העיקרי שעיכב את התפתחות העיר היה הקשר התחבורתי. מאז ועד היום, זהו המפתח להתפתחותה ולצמיחתה של אילת – וכך יהיה גם בעתיד. בשנים הראשונות לקיומה, נסעו לאילת בכביש משובש ומפותל שעבר דרך מעלה עקרבים. בשנת 1954 אירע שם אחד מפיגועי הטרור הראשונים והקשים ביותר של ראשית המדינה, שבו נרצחו 11 נוסעי אגד שחזרו מחגיגה דומה לזו של היום, לרגל חמש שנים להנפת דגל הדיו. האירוע זירז את פריצת הדרך החדשה במעלה עצמאות שליד מצפה רמון, שהתחברה לכביש הערבה, שהיה ברובו עדיין דרך עפר לא סלולה. רק בשנות ה-60 כוסה כביש הערבה באספלט לכל אורכו ואיפשר נסיעה רצופה לאילת.
אבל גם שנים רבות לאחר מכן, הנסיעה לאילת נשארה משימה לא פשוטה, כפי שזכור לי מימי ילדותי ואפילו מזמן שירותי הצבאי. במהלך השנים עבר הכביש מספר שדרוגים ששיפרו את איכות הנסיעה ואת הבטיחות, ובשנים האחרונות הנסיעה לאילת היא חוויה שונה לגמרי. היום, אחרי שפתחנו ב-2010 את כביש עוקף באר שבע, וכאשר אנחנו ממשיכים להאריך את כביש שש לכיוון דרום וצפון כך שבקרוב הוא יאפשר נסיעה רצופה ללא רמזורים לאורך כמאתיים ק"מ, המרחקים התקצרו עוד יותר – אבל אנחנו לא מסתפקים בכך.
כביש הערבה הוא הארוך בכבישי ישראל, ולכן השיפורים בו מתבצעים בהדרגה. מדי שנה אנחנו משדרגים עוד ועוד קטעים בעייתיים, ועד כה השלמנו את הרחבתם של 40 ק"מ, מאילת ועד לגרופית. המטרה היא להפוך את הכביש לכל אורכו לכביש דו-נתיבי עם שני מסלולים בכל כיוון. אנחנו נערכים בימים אלה להרחבת קטעים נוספים באורך 130 ק"מ ובעלות של 1.8 מיליארד שקלים. נוסף לרכב הפרטי, הדרך לאילת ממלאת תפקיד חשוב נוסף, כעורק מרכזי של הובלת מטענים משער הכניסה הדרומי של ישראל. לשם כך נדרשת רשת תחבורה מודרנית שאינה מסתמכת רק על כבישים. לכן פעלתי מיומי הראשון במשרד התחבורה לקידום קו רכבת לאילת. אני רואה בחיבור המסילתי בין הים האדום לים התיכון פרויקט בעל חשיבות אסטרטגית לאומית וחלופה חיונית לתעלת סואץ. לשמחתי אישרה ממשלת ישראל בחודש שעבר את הצעתי להקמת הקו, שיקצר את זמן הנסיעה בין תל אביב לאילת לכשעתיים בלבד. בימים אלה נבחנות מספר חלופות לביצוע הפרויקט, ואם לא יצוצו מכשולים בדרך, אני מקווה שהוא ייפתח תוך חמש שנים. עקב המרחק הרב והכבישים המשובשים, הקשר לאילת נשמר תמיד גם בדרך האוויר. כבר ב-1949 נסלל מסלול נחיתה צבאי, ובהמשך הוחלט על פתיחת שדה תעופה אזרחי והקמת חברת תעופה שתשרת את העיר. כך נולדה חברת ארקיע, שהקלה על חייהם של תושבי העיר וקידמה מאד את התיירות לאילת.
לימים הצטרפה אליה חברת ישראייר, אך שתי החברות פעלו במקביל וללא תחרות של ממש. לכן החלטנו להוסיף מפעיל שלישי לקו, ובשנת 2011 החלה אל על לטוס לאילת, צעד שהביא להגדלת מספר הנוסעים ולהוזלת מחירי הטיסות, לרווחת כל תושבי ישראל. עם זאת, שדה התעופה של אילת מתקשה לעמוד בצמיחה הגדולה של התנועה האווירית הפנים-ארצית והבינלאומית. בנוסף לכך, המיקום שלו מפריע להתפתחות העיר. מזה שנים רבות מדברים על הצורך בהקמת שדה תעופה חדש מחוץ לעיר, אך מסיבות שונות זה לא קרה. גם את הנושא הזה החלטתי לקדם במרץ, וביולי 2011 קיבלה ממשלת ישראל את הצעתי להקים שדה תעופה חדש בתמנע, שייקרא על שם אילן ואסף רמון. מכרזי התכנון כבר יצאו לדרך ואנו עושים הכל כדי להאיץ את התהליכים, על מנת שעבודות ההקמה יתחילו במהלך השנה הקרובה ויושלמו תוך שלוש שנים בלבד. דיברנו על התחבורה ביבשה ובאוויר, אבל אילת מהווה כמובן גם מוקד פעיל מאד של תחבורה ימית. אילת שימשה כשער הימי של ישראל כבר בימי קדם, והמלך שלמה ניהל דרכה את קשרי הסחר הבינלאומיים שלו. נקפוץ כמה שנים קדימה, לשנת 1955 שבה הוקם הנמל הישן. עשר שנים לאחר מכן נפתח הנמל החדש שפועל עד היום ומחבר את ישראל לשוקי אסיה ואפריקה. בימים אלה אנחנו מקדמים את התוכנית להפרטת הנמל, ובוחרים את הגופים שיתמודדו על כך מבין המציעים. הכוונה היא להשלים את התהליך כבר בחודשים הקרובים. במסגרת תוכנית הפיתוח של אילת, ובמקביל להקמת מסילת הרכבת המהירה, אנחנו מקדמים גם את הקמת נמל התעלה, שייבנה מצפון לעיר עם חיבור ישיר למסוף הרכבת.
התוכנית כוללת חפירת תעלה באורך של כחמישה ק"מ, ופינוי שטח הנמל הקיים לטובת התפתחותה של העיר דרומה. גם את התוכנית הזאת העליתי בפני ועדת השרים לענייני אילת, בראשות ראש הממשלה, בנימין נתניהו, שקיבלה אותה בחיוב. ממש בימים אלה מתבצעות בדיקות קרקע ראשונות ונבחנים מודלים כלכליים שונים למימוש הפרויקט, ופורסם RFI((request for information להקמת נמל התעלה שנועד לבחון את ההתעניינות והיכולות של הסקטור הפרטי להקים את המיזם. כפי שאתם רואים, משרד התחבורה מעורב מאד בחייה של העיר אילת, ורואה בה מרכיב אסטרטגי חיוני לכלכלה, לחברה ולחוסן הלאומי שלנו. כאשר אני מביט סביבי, אי אפשר שלא להתפעל ממה שצמח כאן מאז שכמה חבר'ה הניפו פה דגל דיו מאולתר על חוף שומם. אני סמוך ובטוח שבשנים הקרובות נכונו עוד גדולות ונצורות לעיר אילת, הפנינה שעל חוף הים האדום.
כמידי שנה בחגיגות אילת, מציגה מחלקת האירועים בעירייה, מופע של אומן מוביל במחיר מסובסד. השנה, לאחר הטקס, נהנו מאות מתושבי אילת ממופעה החדש של הזמרת ריטה, "שמחות שלי", שהתקיים באולם הפביליון במלון הרודס.
רצ"ב תמונות.
(הודעת דוברת עיריית אילת - מספר 39/2012)