לאחר שדנה בטענות ההגנה של הרוכלים, פסקה כב' השופטת אבניאלי, כי אין הצדקה למנוע את פינויים מהטיילת הצפונית וכי מתבקש שיעזבו את המקום. עוד פסקה, כי נדרש מהרוכלים לסלק ידם מן הטיילת תוך פינוי כל המיטלטלין והותרת המקום נקי ומסודר. עוד בפסיקתה, הסמיכה השופטת את מינהל מקרקעי ישראל, לפעול לפינוי הרוכלים, אם לא יתפנו בעצמם תוך 60 יום.
בדבריה התייחסה כב' השופטת לעובדה, כי הדוכנים מהווים סכסוך ארוך ורב שנים וכי מדובר בדוכנים אימתניים המאלצים את ההולכים בטיילת לפלס דרכם בנציב הצר שנותר במקום ליהנות מאוויר הים ומהנוף הנפרש אל עבר הרי אדום. בעניין זה ציינה כב' השופטת בהערכה את עמדת העירייה, לפיה למדינת ישראל באמצעות הפרקליטות, ישנה לא רק זכות אלא אף חובה מובהקת למצות גם בדרך של בקשת סעד פינוי את זכות הציבור ליהנות מטיילת תיירותית ראויה ובטיחותית.
עוד קיבלה כב' השופטת את עמדת העירייה כפי שהשתקפה בפסיקת בית המשפט העליון, לפיה כל עיכוב בפינוי הטיילת מונע גם שיקומם של רוכלים אחרים הזקוקים לכך במסגרת מגרש 40 אותו הכשירה העירייה לטובת שוק רוכלים תיירותי מוסדר, ואשר לפי הדין לא ניתן לאכלסו ברוכלים רק לאחר שהטיילת הצפונית תפונה מרוב הרוכלים. "עתה משיוגשם התהליך, ניתן יהיה לאפשר יצירת שוק רוכלים על בסיס שוויוני, ובה בעת לאפשר קיומה של טיילת מכובדת, נטולת מטרדי, עיר תיירות כאילת".
בעניין זה, דחתה השופטת את רצונם של הרוכלים להבטיח לעצמם מקום חלופי במגרש 40 וחיזקה את עבודת הועדה הציבורית שמינתה העירייה בראשות השופטת בדימוס שרה פריש, לפניה הופיעו כל המועמדים לאכלוס מגרש 40 ואותרו המתאימים ביותר.
עוד קבעה השופטת, כי לרוכלים אין ולא היתה הגנה טובה מפני סעד הפינוי וסילוק ידם מהטיילת וחייבה אותם בהוצאות שכר טרחה בסך כולל של 50,000 ₪.
(הודעת דוברת עיריית אילת - מספר 163/2012)